מָהוּ שֶׁתְּהֵא מוּתֶּרֶת לִינָּשֶׂא. רִבִּי חַגַּיי אָמַר. מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא. רִבִּי יוֹסֵי. אֲסוּרָה לִינָּשֵׂא. אֲנִי אוֹמֵר. נַעֲשׂוּ לוֹ נִיסִּים וְחָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מותרת לינשא. מיד שהרי ודאי לא יבא עוד ונתקיים התנאי. אסורה לינשא. בתוך י''ב חדש שאני אומר אפשר נעשו לו ניסים וחיה וצריכה להמתין עד לאחר י''ב חדש ולא יבא שאז נתקיים התנאי ותנשא:
מהו שתהא מותרת לינשא. מיד ואהא דהתירו רבותינו בגיטין קאי בהאי אם לא באתי כו' כדפרישית ובעי אם מותרת לינשא מיד ששמעו בו שמת או לא:
הלכה: זֶה גִּיטֵּיךְ אִם מַתִּי. זֶה גִּיטֵּיךְ מֵחוֹלִי זֶה. זֶה גִּיטֵּךְ לְאַחַר מִיתָתִי. לֹא אָמַר כְּלוּם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָֽמְרוּ. הֲרֵי זֶה גֵּט. מָנֵי רַבּוֹתֵינוּ. רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא וּבֵית דִּינוֹ. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נִקְרָא רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא רַבּוֹתֵינוּ. 40b בְּגִיטִּין בַּשֶּׁמֶן וּבְסַנְדָּל. וְיִקְרְאוּ לוֹ בֵּית דִּין שַׁרְיָא. שֶׁכָּל בֵּית דִּין שֶׁהוּא מַתִּיר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הוּא נִקְרָא בֵּית דִּין שַׁרְיָא. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בֵּית דִּינוֹ חָלוּק עָלָיו בְּגִיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יודן. שאני הכא שלא הסכימו עמו שבית דינו חלוק עליו בגיטין:
ויקראו לו ב''ד שרייא. שהרי התיר ג' דברים וכל ב''ד המתיר ג' דברים נקרא ב''ד שריא כדאמרי' בע''ז דקרו ליה ליוסי בן יועזר יוסף שריא שהתיר ג' דברים איל קמצא דכן כו':
ובסנדל. בפ''ג דנדה המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה ופליגי התם איזהו סנדל וקאמר שם בהאי תלמודא נמנו עליו רבותינו לומר והוא שיהא בו מצורת אדם הא לאו הכי טהורה:
בשמן. בפ''ב דע''ז רבי יהודה הנשיא ובית דינו התירו בשמן של עכו''ם:
בגיטין. בההיא דלקמן אם לא באתי מכאן ועד י''ב חדש ומת בתוך י''ב אינו גט ותני עלה בתוספתא פ''ה ורבותינו התירו לה לינשא ומשום האי טעמא דאמרן:
גמ' ורבותינו אמרו ה''ז גט. דס''ל כרבי יוסי דלקמן דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וה''נ אע''ג דלא אמר מהיום זמנו של גט מוכיח עליו דמהיום הוא וה''ז גט:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו צָרִיךְ שֶׁיִּכְתּוֹב. מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ. מַה טַעֲמָא שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי. זְמַנּוֹ שֶׁלַּשְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינָהּ איסרטה. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינָהּ כְּגִיטִּין אֵינָהּ כְּמַתָּנָה. אָמַר רִבִּי אִילָא. בְּמַתָּנָה. מִכֵּינָן שֶׁאָמַר. מֵהַיּוֹם. מַתָּנָה גְמוּרָה הִיא. לְאֵי זֶה דָבָר כָּתַב בָּהּ. לְאַחַר מִיתָה. לְשַׁייֵר לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. וּבְגִיטִּין. מִכֵּיוָן שֶׁכָּתַב. מֵהַיּוֹם. בַּגֵּט. כָּרוּת הוּא. לְאֵי זֶה דָבָר כָּתַב בָּהּ. לְאַחַר מִיתָה. לְשַׁייֵר לוֹ אֲגוּפָה. אָמַר רִבִּי בִּיְבוֹן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי אִילַי. לְשַׁייֵר לוֹ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. אָמַר לֵיהּ. לֹא מָצִינוּ אִשָּׁה נְשׂוּאָה לָזֶה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּזֶה. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְקַלֵּס לֵיהּ וְצָווַח לֵיהּ. בְּנֵייהָ דְאוֹרָיְתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מקלס ליה. היה משבחו וקוראו מביני ומקיימי התורה הוא זה שהוטב טעמו בעיניו:
תמן תנינן. פ' יש נוחלין:
צריך שיכתוב מהיום. יהא קנוי לו גוף הקרקע ולאחר מיתה אף הפירות דאי לאו הכי לא נתן לו כלום דאין מתנה לאחר מיתה:
רבי יוסי אמר אינו צריך. לכתוב מהיום כדמפרש טעמא דזמנו של שטר מוכיח עליו דאי לאו דהקנה לו גוף הקרקע מהיום למה כתב הזמן בשטר מתנה:
חסר כאן בספרי הדפוס והגהתי כמו שהוא בפרק יש נוחלין:
מהיום ולאחר מיתה מתנתו מתנה מהיום ולאחר מיתה אינו גט. כלומר ששאל לו מאי שנא דבמתנה כ''ע מודים אם כתב לו מהיום ולאחר מיתה דהוי מתנה ומ''ש בגט דתנן במתני' מהיום ולאחר מיתה אינו גט:
חברייא אמרין בשם ר' יוחנן אינה איסרטה. כלומר דחברייא אמרי דכן השיב לו ר' יוחנן לא זו הדרך של גט במתנה:
רבי זעירא. אמר כן השיב לו אינה כגיטין אינה כמתנה כלומר לא כגיטין המתנה ולא המתנה כגט והיינו הך ובלישנא בעלמא פליגי ומפרש ר' אילא טעמא:
מתנה גמורה היא. לגוף הקרקע ולאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אכילת פירות כל זמן שהוא קיים ושייכא בה שפיר לומר דלאחר מיתה שיורא הוי ולא חזרה:
ובגיטין. אבל בגט מכיון שכתב בה מהיום גט כרות וגמור הוא וא''כ לאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה על כרחך לשייר לו גופה וא''כ חזרה הויא דלא שייך בגט שיורא:
ר' בון. הקשה קומי ר' אילא אלמה לא שייך שיורא בגט אימא לשייר לו מעשה ידיה כתב לה כן שאע''פ שתנשא לאחר מעשה ידיה יהיה שלי:
לא מצינו כו'. אלא ודאי דחזרה היא:
מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי. מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי. הֲרֵי זֶה גֵּט. מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מוֹתִי. אֵינוֹ גֵט. אָמַר רִבִּי יוּדָן. רַבָּנִין וְרַבּוֹתֵינוּ. מְתִיבִין רַבּוֹתֵינוּ לְרַבָּנִין. לָמָּה אַתּוּן אָֽמְרִין. הֲרֵי זֶה גֵט. בְּגִין דְּאָמַר. אִם. וְהָא סִיפָא וְאִם. וְאַתּוּן אָֽמְרִין. אֵינוֹ גֵט. אֶלָּא בְגִין דְּאָמַר. מֵהַיּוֹם. אוֹף אֲנָן כֵּן אִית לָן מֵהַיּוֹם עִיקָּר. 41a מְתִיב רִבִּי לְרַבָּנִין. לָמָּה אַתּוּן אָֽמְרִין. אֵינוֹ גֵט. בְּגִין דְּאָמַר. מֵהַיּוֹם. וְהָא רֵישָָׁא מֵהַיּוֹם. וְאַתּוּן אָֽמְרִין. הֲרֵי זֶה גֵט. אֶלָּא בְּגִין דְּאָמַר. אִם. אוֹף אֲנָא אִית לִי אִם עִיקָּר. תַּמָּן מַחְלִפִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דִּבְרֵי רִבִּי תַּמָּן דְּהוּא רַבָּנִין דְּהָכָא. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. מֵהַיּוֹם. כְּמִי שֶׁאָמַר. עַל מְנָת. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. עַל מְנָת אִם מַתִּי אוֹ עַל מְנָת לְאַחַר מִיתָה. אָמַר לֵיהּ. עַל מְנָת אִם מַתִּי. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. דִּבְרֵי רִבִּי הָכָא דְּהוּא רַבָּנִין דְּתַּמָּן. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. מֵהַיּוֹם. כְּמִי שֶׁאָמַר. לְאַחַר מִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דברי ר' הכא דהוא רבנין דתמן. ר' בא קאי לתרץ קושי' דרבנן לרבי דאקשו ליה לעיל ממציעתא דמהיום עיקר וקאמר רבי ס''ל כרבנן דתמן דמהיום לאו כלום הוא דכלאחר מיתה משמע כדפרישית לעיל מהיום יתחיל כו' וא''כ ע''כ אם עיקר הוא:
דברי ר' תמן דהוא רבנן דהכא. דהתם קאמר אליבא דרבי במהיום ולאחר מיתה ה''ז גט דכיון שאמר מהיום כמי שאמר על מנת דמי דתנאה הוי ואע''פ שאמר נמי לאחר מיתה הוי כאומר על מנת אם מתי כדמפרש ליה ר' יסא לר' זעירא והשתא לא קשיא להו לרבנן מסיפא דמתני' דבאמת פליגי עלה וס''ל דמהיום ולאחר מיתה ה''ז גט דתנאה הוי ולא מספקא להו בחזרה כלל:
תמן מחלפין. כלומר דהכא משמע דרבי ס''ל מהיום כלאחר מיתה ורבנן נמי מודו ליה בהא והילכך מקשי להו מסיפא טעמא דאמר נמי אם כדפרישי' אבל התם בבבל מחלפין שיטתייהו דר' ורבנן כדמפרש ואזיל ולא קשיא מידי:
אוף אנא אית לי אם עיקר. וא''כ ברישא באם מתי לחוד נמי ה''ז גט דכמעכשיו דמי:
בגין דאמר מהיום. דקסבר מהיום כלאחר מיתה כלומר מהיום יתחיל ולא יגמור עד לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה וכדלקמן וא''כ קשה והא רישא דסיפא והיינו נמי מציעתא דקתני מהיום אם מתי ה''ז גט וא''כ הא אתון אמרין במהיום דלאו כלאחר מיתה הוא אלא ודאי טעמא בגין דאמר מר אם מתי ומשום הכי אמרינן ודאי דעתו היה מעכשיו דאי מהיום ולאחר מיתה קאמר למה ליה למימר אם מתי וא''כ ש''מ דאם מתי הוא עיקר:
למה אתון אמרין אינו גט. במהיום ולאחר מיתה דקתני אינו גט:
מתיב רבי דהיינו רבותינו לרבנין. ומסיפא דסיפא דמתני' מותיב להו ואיפכא דייק:
אוף אנן כן אית לן מהיום עיקר. כלומר וא''כ הרי לך דעיקרא דמילתא בשביל שאמר מהיום וכן אנחנו סוברים וברישא דלא אמר מהיום אינו גט:
אלא בגין דאמר מהיום. סיומא דמילתא היא כלומר ודאי הא דקתצי במציעתא ה''ז גט טעמא דקאמר מהיום:
בגין דאמר אם. כלומר שאתם סוברים דאם מתי כמעכשיו דמי וא''כ קשה והא סיפא דרישא דהיינו מציעתא דקתני מהיום אם מתי ה''ז גט ומשמע דוקא באמר מהיום הא אם מתי לחוד כלאחר מיתה הוא והיינו דקאמרי ואתון אמרין אינו גט כלומר הא אתם מודים בזה דאם מתי לחודיה לאו כלום הוא:
התיבין רבנין לרביתינו גרסינן. וה''פ לשיטתא דהאי תלמודא למה אתון אמרין באם מתי הרי זה גט:
רבנין ורבותינו. נושאין ומתנין ומקשין אלו לאלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source